תקשורת וספורט
מין - הוא ההדבל הביולוגי בין זכר לנקבה
מגדר - הוא איך החברה מבדילה בין המינים (זכר ונקבה)
היחס למין בכתבה בא לידי ביטוי כל פעם שכתוב על הבדלים ביולוגים בין הספורטיאיםשמדדו
והיחס למגדר בכתבה בא לידי ביטוי כשמציינים את התפיסות החברתיות,
את האופן בו כולנו תופסים את החברה בדרך כלל.
ההבדל בין מין ומגדר בכתבה הוא מאוד דק,
כי מצד אחד מטרת הכתבה היא לא להראות מי יותר טוב, נשים או גברים,
ולמרות זאת הכתבה כן יוצרת הבדלה ומראה כי הנשים והגברים אכן שונים מחינה ביולוגיות בלבד מה שלצערנו מחזק את התפיסה החברתית מגדרית.
המסקנה אליה ניתן להגיע בקשר למין, מגדר וספורט
היא שבסופו של יום ההבדלה בין נשים וגברים בספורט כל כך תמוה לנו בתודעה החברתית, כל כך הרבה שנים שלא משנה מה יאמר או יוכח זה תמיד ילך לרעת השויניות היחס השווה. כי אם היינו חברה מתוקנת הוגנת ושווה, ההבדלים הביולוגים הבולטים בין נשים לגברים לא היו משמשים כדי להשקיע פחות בספורט נשים וכדי להפוך את הנשים לבהכרח חלשות יותר מהגברים. זאת הייתה פשוט עובדה שאומרת אנחנו ושנים, ואנחנו נהדרים כל אחד עם היכולות שלנו.
בתכבה שבחרתי אפשר לראות שלאומיות של הספורטאים היא חלק בלתי נפרד ממי שהם
ליד השם של כמעט כל אחד מהם כתוב מאיפה הם מגיעים, כלומר איזה מדינה הם מייצגים,
הם אינם האינם באים בשם עצמם אלא בשם מדינה שאליה הם משתיכים.
בכתבה חלק מהסיפורים מקבלים יחס מאוד מסוים רק בגלל ההקשר הלאומי שלהם,
לדוגמה כשמסקרים את אחת המתמודדות בענף קפיצת הסוסים מיחסים שם למוצאה הגרמני
ובנוסף מציינים עוד ״תקריות לא נעימות״ שקרו לגרמניה ונותנים תחושה שהסיבה לכך הוא מוצאם.
עוד אופן בו התיחסו ללאומיות הוא כשסיפרו ספורטאי שלא ענד את המדליה הכסף
בה הוא זכה מתוך אכזבה שלא השיג את הזהב,
ואחר כך הבין שהמדליה היא לא רק שלו היא של כל המדינה שלו אותה הוא מייצג
והתחרט שלא ענד אותה.
הכתבה אינה מחזקת ואו מעצמיה את הסטראוטיפים בין נשים לגברים, בכתבה בו מתיחסים לכל ספורטאי בנפרד לגבי היכולות ההשיגים והסיפור שקרה לו באולמפידה, לכל אחד שם התיחסו בתור ספורטאי בתחומו בלי קשר למין, דת, גזע ורק ממש קצת למדינה אליה הוא משתייך.
בעיני ניתן לראות מגמנת שינוי בסיקור הנשים בספורט כי אם פעם אולי השיגים נשיים היו מפתיעים או היו מסוקרים בהשוואה לגברים, בכתבה הזאת הנשים המסוקרות הן בפני עצמן ומתקבלות בגוואה.
הכתבה עונה על הצרכים השיכליים, בכתבה ניתנות עובודת על האוליפיאדה ועל משתפיה.
מבחינת רגעים אישים של משבר או מחינת הגשים, הכתבה מסקרת רגעי מידע ועובדות כדי לעדכן את מי שאולי לא צפה ורוצה לדעת מהיה. זה מרחיב את הידע בנושא ונותן לאנשים וודאות.
עריכת הכתבה
הסוס שלא קפץ
קרב חמש מודרני הוא ענף ביזארי ביותר שבו המתמודדים צריכים להוכיח את יכולתם במגוון תחרויות כמו סיוף, שחייה וגם קפיצות סוסים.
אניקה שלוי מגרמניה הייתה המועמדת הבכירה לזהב לפני תחרות הסוסים, ורק משהו חריג ביותר היה משאיר אותה מחוץ לפודיום. המשהו הזה אכן קרה: הסוס שהוקצה לה, "סיינט בוי" (בקרב חמש הסוסים נבחרים באופן אקראי), פשוט סירב לקפוץ מעל המכשולים ונעצר לפניהם.
המאמנת שלה, קים רייזנר, צעקה לה להכות אותו ואף הכתה את הסוס באגרופה. שלוי הצליפה בסוס, אבל הוא החליט כנראה שהוא פורש מכל העסק. היא ירדה מאוכזבת, ללא מדליה ועם תשומת לב גדולה ברשתות החברתיות. סיינט בוי דווקא נראה מחויך. המאמנת רייזנר הושעתה.
באולימפיאדה זו היו עוד כמה תקריות ממש לא נעימות עם מאמנים. קלאודיו פוסה, מאמן הג'ודו, נראה סוטר ומטלטל את הספורטאית שלו מרטינה טריידוס לפני קרב. התברר שהיא ביקשה ממנו לעשות את זה, אבל זה לא עזר כי היא הפסידה. באופניים, פטריק מוסטר צעק לרוכב שלו: "תעקוף כבר את רוכבי הגמלים האלה" והושעה אף הוא.
